Oren’s Critical Edition

מבט מהצד על חופש אקדמאי בעקבות הסערה.
המשך »

רשומה פרי עטי על סאגת איביי וסקייפי מנקודת מבט של המשקיע התפרסמה בבלוג מדידות מה-BuySide שהוא דרך אגב בלוג מצוין גם למי שלא מתעסק בהשקעות. לינק ישיר לרשומה כאן

בשבת גמרתי את הספר.

אני לא זוכר מתי קניתי אותו. אני לא חסיד גדול של פנטסיה. אני מעדיף מד”ב. אבל אני כן קורא פנטסיה מפעם לפעם. הספר ענין אותי מכיון שהוא פנטסיה שנכתבה לפני היות טולקין, ובוודאי לפני שליטתו!! של רומח הדרקון למיניהם וצבעיהם.
הספר היה מושלם לצורת הקריאה שזמינה לי עכשיו. (ישיבה בחדר עם הצאצא ושמירה עליו שמתבטאת בהפרעה כל כמה דקות.) זה ספר קצר יחסית עם פרקים מאד קצרים (לא יותר מחמישה עמודים לפרק) מספר מועט ביותר של דמויות ועלילה פשוטה למדי.
באופן כללי לא ממש אהבתי את הספר. אין לי דברים ממש רעים להגיד עליו, אבל הוא פשוט לא כוס התה שלי. אחת מהסיבות היא הפואטיות הרבה של הספר. יכול להיות שמי שנהנה מכתיבה שירית יהנה. סביר שמי שאנגלית ארכאית עושה לו את זה יהנה אף יותר מהספר בשפת המקור - אנגלית.
מה נקודות החיוב בספר?
כפי שצוין הספר הוא כתיבת פנטסיה שלא מושפעת מטולקין ויש ענין מסוים באיך כתבו פנטסיה לפניו. יש ענין מסוים בלראות איך טולקין ואילו שבאו אחריו הושפעו מלורד דאנסני.
סקירה טובה על הספר והעלילה ניתן למצוא בבלי פאניקה. עמוד הספר באודיסיאה

הנקודה שגרמה לכתיבת הפוסט הזה היא זו:
אנשי ארל רוצים שיהיה קסם בחייהם ובעמק/כפר שלהם כדי שיהיה להם שם. אבל מתברר להם שקסם מעצם מהותו הוא דבר שלא ניתן לתחום אותו. ברגע שפתחת את הדלת הוא ימשיך להכנס פנימה בדרך כלל בדרכים פחות צפויות וכמעט תמיד בדרכים לא נוחות.
הנקודה הזו של פתיחת הדלת לקסם והשלכותיה מהווה את שלד העלילה המרכזי (לדעתי) והמסקנה של סוזנה קלארק בג‘ונתן סטריינג‘ ומר נורל (ביקורת בבלי פאניקה) ומעניין לראות איך שני ספרים בהפרש של מאה שנה אומרים את אותו הדבר.
לא שזו תימה חדשה בספרות העולם, אלא שלטעמי הדרך שבה הקסם מפעפע לעולם בשני הספרים האלה דומה למדי.

אז טל גלילי כתב בבלוגו על הנושא של מיתוג מורים.
למרות שבדרך כלל אני ממש לא שייך לשום “סצינה” של בלוגרים. ומעולם לא הייתי חלק משאלון כזה או אחרץ הכפפה הזו היתה יותר מדי כפפתית מכדי שלא ארים אותה.

לרוע (או למיטב) מזלי אין לי מורה אחד שאני יכול לחשוב עליו. התברכתי בכמות גדולה של מורים שאני זוכר עד היום:

מורה בבית הספר אופק לילדים מחוננים שלמדה אותנו עיצוב חלונות ראוה. העקרונות שהיא לימדה אותנו על פרסום נצרבו בתודעה שלי עד היום. (למה לעזאזל אני לא זוכר את השם שלה?)
אביבה כהן המורה שלי בכיתות ז-ח שהצילה אותי. היא פשוט הרשתה לי לשבת מאחורה ולקרוא. יתרה מזו מכיון שהיא היתה המחנכת היא עודדה את המורים האחרים לעזוב אותי לנפשי. היו לזה גם השלכות פחות טובות של חוסר בהרגלי למידה אבל בגיל הזה הייתי ילד עקשן והתנגשות עם המערכת בנושא הזה היתה יכולה להיות הרת אסון (גם ככה היו לי התנגשיות על ימין ועל שמאל).
הרב (ר”מ) אנסבכר. היו לי איתו המון התכסחויות אבל הוא השקיע המון זמן בנסיון לעזור להתמודד עם הקונספט של תפילה.
פרופ’ עמיאל אונגר שבא ללמד תלמידי תיכון היסטוריה. שנתן לנו כל כך הרבה כבוד וחופש שאפילו התלמידים הכי פרועים איפשהו בסוף השנה הגיעו לשיעורים ועברו את הבגרות שהוא לימד. ובשמינית הוא היה מוכן לתת לי להבחן אצלו אפילו שלא הייתי באף שיעור (התנגשות עם ביולוגיה)
יונינה פלורסהיים. הסכימה לתת לי ללמוד עם הכתה שמעלי ולמדה אותי איך קוראים שאלה ואיך עונים על שאלה. אני נעזרתי בזה במשך שנים כשהיה חושב לי לכתוב בצורה מסודרת. (לא כאן בבלוג)

בשלושת השבועות האחרונים לילד לא היה גן.

אבא היה הגן. זה לא היה קל. די קשה אפילו. בשלושת הימים האחרונים בשבוע שעבר התחלתי להשבר. ואמא היתה צריכה להחליף אותי בצורה יותר רצינית ממה שהיתה עם הילד בשבועיים וחצי הראשונים.

היום יום ראשון של הגן.

יש תחושה מדהימה של חופש ושל עול שיורד מהכתפיים. הוא מאד בכה בזמן שהייתי שם. אני חושב שבגלל שינוי השגרה. אבל אני יודע שעוד יום יומיים הוא יתרגל וירוץ בשמחה לגן. גם הוא השתעמם בבית.

יש לי כזו ערימה של דברים לעשות שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אבל בנתים אני נהנה מהחופש שלי.

(עברתי בדרך במשרד של הגן הרגיל להגיד שלום למנהלת שם והיא דיווחה לי שלהרבה הורים בגן הרגיל היתה בעיה בלמצוא מישהו להשגיח על הילד שלהם בחופש הזה. חלק מהם עשו פול כזה או אחר. פתרון שלא ישים לילד שלי).

אני אזרח ישראלי. ודי גאה בזה.
מסיבות שכוסו כאן בעבר אני לא רואה את עצמי חי בישראל בעתיד הנראה לעין.
ב7 השנים האחרונות ביקרתי בארץ רק פעמיים. אשתי בקרה 3-4 פעמים.
אני מקוה שמצבי יאפשר לי לבקר יותר בעתיד.

*אבל* אני חושב שאני (ואנשים דומים לי) יהססו רבות לבקר בארץ אם זה אומר שבביקור שלהם בארץ הם יצטרכו להפקיד את טביעת האצבעות שלהם ושאר פרטי זיהוי ביומטריים בידי ממשלת ישראל. זה סיכון לא קטן ויש סבירות שיהיו אנשים לא מעטים שיחליטו לא לקחת את הסיכון הזה.

חלק גדול מהישראלים שחיים בחו”ל הם אנשי טכנולוגיה. הם יודעים מה המשמעות של מאגר ביומטרי. הם יודעים שהוא יפרץ מתישהו. הם יפחדו שהנתונים שלהם יזלגו ושמישהו יבצע גניבת זהות (פשע נפוץ למדי בארה”ב שעולה בממוצע כמה אלפי דולרים ויכול להביא לאובדן של הבית). הם עשויים פשוט להחליט שהעתיד שלהם ושל ילדיהם לא שווה את הסיכון של ביקור בארץ.

למרות שאני אזרח ישראלי, אני חי בארה”ב, הדומיין שלי רשום בחברה אמריקאית, והבלוג שלי מאוחסן על שרת אמריקאי.

בדרך כלל אני נמנע מלעסוק בפוליטיקה ישראלית מכיון שאני חושב שאם אני לא חי בישראל, לא משלם מיסים, לא משרת במילואים; ובהתחשב במצב הבטחוני של ישראל אין לי זכות לומר לאנשים שחיים שם (בכללם כמובן כמעט כל המשפחה שלי) איך לחיות. אם כי עלי לציין שאם חוק המאגר הביומטרי יעבור יהיה לי תמריץ שלילי לבקר בארץ.

אבל ההתנהגות האחרונה של מאיר שטרית (בד”כ פוליטיקאי שאין לי בעיה מיוחדת איתו) בסוגיה האחרונה של סתימת פיות היא מתחת לכל ביקורת. היא גם מטומטמת מכיון שעכשיו הוא משך תשומת לב לנושא ואנשים נוספים שחלקם לא יופחדו כותבים על הנושא.

האינטרנט מייצר מצב שבו היכולת של בעלי כח להשתיק דיון נעלמת. יתרה מזו הנסיון להשתיק דיון מלבה אותו.

הנה הלינקים הרלונטיים:

כדי לראות את הפוסט המקורי צריך לחפש בגוגל את
www.holesinthenet.co.il/2009/07/24
וללחוץ על אופציה ה Cached
(לינק ישיר לא עובד כל כך טוב)

או שאפשר למצוא תקציר אצל רחביה העני ברמן

הנה מה שיש במקום וזו סחיטה מכיון שמעבר לכל דבר אחר משפחת שטרית נכנסה לאתר הפרטי של אדם פרטי וכפתה עליו מה לרשום שם בלי צו של בית משפט ובלי תשלום על הפרסום הכפוי.

לרחביה ברמן אין הסכם עם משפחת שטרית. ושוב שכך. גם לי אין. ונראה אותם מנסים להגיע להסכם איתי. (רמז למשפחת שטרית, אני אשמח לפרסם בתשלום כל דבר שיעזור לקרירה הפוליטית של שטרית)

וכאן תגובת הגלוב

וגם טל גלילי כתב על הנושא

ועוד אזכור כאן

שוקי גלילי (אח של) אזכר כאן

ומר קלינגר כאן

ועוד שוקי גלילי כאן אם כי באופן יותר עקיף על הקישור של האינטרנט בין מאיר שטרית לחוק המאגר הביומטרי.

הערה פרוצדוראלית, בישראל עוד לא הוכח שלבלוגים בפרט ולבאזז באינטרנט בכלל יש השפעה כלשהי על סיכויי ההיבחרות של פוליטיקאי. (גם הראיות בארה”ב אינן חד משמעיות)

לפני כמה שנים שמעתי בNPR ראיון עם מישהו שבדק תאגידים מוצלחים.

התברר שתאגידים מוצלחים - כאלה ששורדים עשרות שנים, מרויחים וכו’ התחילו לא מ”אנחנו רוצים לעשות כסף” אלא מ”אנחנו רוצים לעשות מוצר מעולה/לתת שירות מדהים” וכו’. גם מקדונלד התחילה ככה. רי קרוק רצה להקים רשת שבה הלקוח יודע בדיוק מה הוא מקבל המבורגר טעים וזול ומקבל את זה מיד. לפחות בהתחלה היה גם דגש מאד רציני על איכות המוצר. (תפוחי אדמה מעולים כדי לייצר צ’יפס מעולים).

יאיר רוה בסינמהסקופ כותב ביקורת על הסרט האחרון של פיקסאר UP למעלה. הוא מזכיר את הסרט התיעודי על פיקסאר ומתלונן שהסרט לא ממש נותן תשובה לשאלה איך זה שפיקסאר מצליחים לצור רצף של סרטים כל כך טובים. (בתקופה של כ12 שנה הם יצרו 10 סרטים 8 מתוכם מעולים ועוד כ10 סרטונים קצרים)

(ההסברים די טריוויאליים: “אנחנו עושים את הסרטים שאנחנו היינו רוצים לראות”)

זהו שלא. זה לא אמירה טריויאלית.
כשתאגיד ממוקד בלייצר משהו מעולה הכסף מגיע מעצמו.
וכשבוחנים את זה בחיים רוב האנשים שהגיעו להשגים מדהימים עשו את זה מכיון שהם עסקו במשהו שהם אהבו.
זה כמובן לא מספיק, צריך גם כשרון והתמדה ומזל, אבל בתאגיד באופן פראדוכסלי זה קל יותר. כי בתאגיד יותר קל למצוא אנשים שהם מוכשרים, וגם גורם המזל מצטמצם.

בפוסט קודם סיפרתי על עבודת הקבלן שלי (שהסתיימה תודה לאל) שכללה בין השאר הגבלות דרקוניות על המשתמשים. (אין אינטרנט בכלל במחשבים פרטיים, אין itunes אין שום דבר שאינו 100% קשור לעבודה).
דיברתי על כך שיש מחקר מאוסטרליה שמראה שעובדים הם יותר יעילים אם הם יכולים לגלוש באינטרנט. הפנתי לכתבה ש דיברה על כך שחברות כמו אי.בי.אם. מעודדות עובדים להשתמש ברשתות חברתיות.

היום נדבר על חברות הסלולריות הישראליות. בNRG כתבו כאן וכאן, על סרט שהן הזמינו ומימנו וגנזו. החברות רצו לנסות ולשכנע את הישראלים שאנטנות לא ממש מזיקות. הן הסכימו לשלם סכום של כ90 אלף דולר ונתנו חירות עיתונאית לעיתונאי דן שילון. והתוצאה אכן היתה שאנטנות אינן מזיקות לבריאות. אבל שילון החליט לבדוק את כל הנושא הסלולרי והגיע למסקנה ששימוש בטלפון כשלעצמו הוא מזיק. וקרא לסרט התחקיר שלו סיגריה סלולרית. ואז החברות החליטו לגנוז את הסרט.

לדעתי זה היתה טעות איסטרטגית ממדרה ראשונה. מכמה סיבות:
ראשית עכשיו הציבור חושב שלחברות יש מה להסתיר. והיות והמידע יהיה מיד שניה ושלישית הציבור לא יחשוב שהן מסתירות את הנזקים שעשויים להגרם משימוש בטלפון אלא שהן מסתירות את הנזקים מאנטנות.
שנית זה פוגע בתדמית של החברות כמי שמנסה לצנזר / ולהשתיק דיון במוצר שלהן.
שלישית זה לא יעזור בעצם הגניזה של הסרט הן יצרו יותר ענין במסקנות של הסרט שהרי מה שמוסתר מעורר יותר ענין. ומטבע הדברים ההתמקדות תהיה במה שמזיק לחברות ולא במה שמועיל להן.
רביעית אם הסרט היה משודר החברות היו יכולות ל”הוכיח” שהן צודקות בנושא של האנטנות. הרי לחברות הסלולר כתעשיה יש בעיה עם הציבור כקולקטיב של (NIMYB (Not in my back yard והסרט היה יכול לעזור להן. הציבור היה נוטה להאמין להן בנושא של אנטנות כי רוב האנשים נוטים להאמין למישהו שמודה בדבר שלא משפר את מצבו (חברות הסלולר אישרו סרט שאומר דברים רעים על טלפונים סלולרים, אבל הסרט אומר שאנטנות הן בסדר אז כנראה שהסרט צודק ואמיתי וכשם שלא משקרים לי ומסבנים אותי בנושא הטלפונים כך לא משקרים לי ומסבנים אותי בקשר לבטיחות של האנטנות).
חמישית לחברות הסלולר כקולקטיב אין בעיה עם הצריכה של הישראלים של טלפונים סלולרים. כלומר הן מתחרות אחת בשניה על למי יש יותר מנויים *אבל* כהן פועלות יחד אין להן בעיה של חוסר בקונים או תדמית שלילית של עצם השימוש בטלפון סלולרי. יתרה מזו לא סביר שהישראלים היו משנים את הרגלי הצריכה שלהם בצורה דרמטית בעקבות הסרט הזה ומפחיתים את השימוש בטלפונים סלולריים.

לסיכום: שידור הסרט היה גורם נזק קטן (אם בכלל) לחברות הסלולריות. יש סיכוי סביר שהוא היה עוזר. (למרות שדובר טוען שאם הסרט היה מגיע מהן אז הציבור היה מייחס לו 0 אמינות - ראה נקודה רביעית). אי שידור הסרט גורם נזק. חשיבה תאגידית קלאסית.

לפני כחודש עניתי על מודעה בקרייגסליסט שחיפשה טכנאי מחשבים לחוזה של שבועיים.
עניתי בלי הרבה תקוה שזה ילך. יש לא מעט טכנאי מחשב ורבים מהם יותר מנוסים ממני.
כמה שעות לאחר מכן קיבלתי טלפון מהחברה ששוכרת, התברר לי שזה במרחק של שעה ועשרים נהיגה מהבית שלי. שאני חיים להיום שם בדיוק ב8. התלבטתי קצרות, אבל היות ואני הייתי זקוק לכסף וזה רק שבועיים הסכמתי. התברר לי שזה שעבדתי כטכנאי שאחראי על הכנ תמחשבים חדשים הפך אותי למושלם עבור המשרה הזו.
כשהלכתי לעדכן את היומן שלי התברר לי שאחד מהימים זה שבועות.
הודעתי שאני לא אוכל לעבוד בשבועות והבחור ששכר אותי אמר שזה חיים להיות כל השבועיים. לאחר כמה שעות הבוסית שלו החליטה שזה כן בסדר.

אינטרלוד הסבר:
לחברת שרה לי (חברת מזון גדולה) יש מפעל עיבוד בשר באיזור שלי.
כמו הרבה חברות אחרות שרה לי לא קונה את המחשבים אלה חוכרת אותם מהיולט פקארד (HP) שגם אחראית על התחזוקה שלהם.
שתי החברות האילו החליטו לעדכן/להחליף את כל המחשבים במפעל הנ”ל (כנראה בכל החברה).
לצורך זה הקימו(?) שכרו(?) חברה בשם שרהקום.
חברת שרהקום נמצאת באוהיו ואין לה טכנאים באיזור שלי, ולהטיס טכנאים ולשכן אותם במלון זה יקר מדי.
לכן חברת שרהקום שכרה חברה בשם גלובל ריסורס כדי למצוא עובדים זמניים לעבודה.
וחברת גלובל ריסורס שכרה אותי ועוד טכנאי (היה אמור להיות שלישי אבל הוא הבריז. וגם המחליף שלו הבריז)
בנוסף לכל זה היתה גם גברת שהיתה אחראי(?) / יועצת חיצונית /מפקחת על הפרויקט מחברה בשם GE money שעד עכשיו כל מה שידעתי על החברה הזו שהיא מספקת שירותי מימון ואשראי. (כולל כרטיסי אשראי)

הטכנאים שחיים ומספקים תמיכה במקום לא מאד מרוצים מכל הפרויקט הזה בפרט שהחברה באוהיו לא היו מוכנים לתת להם את הססמא של administrator למחשבים החדשים.
הפרויקט היה אמור להחליף כ150 מחשבים.
ביום הראשון היינו אמורים לעשות 6 ביום השני 12 והחל מהיום השלישי 18 (6 לכל טכנאי, וכמובן שמאחר שאחד הבריז אז רק 12)
בשלושת הימים הראשונים עשינו פחות מ6. בין השאר מכיון שהטכנאי המקומי רצה לוודא שהתהליך עובד בצורה טובה. מכיון שלא נתנו לו את הכל הססמאות ברור שזה לא הלך כמו שצריך. מכיון שזה מפעל ייצור ועד עכשיו עשו את זה בסביבה משרדית היו עוד בעיות. מכיון שזה מפעל מתקדם יש בעיות של התאמה עם כל מיני אפליקציות שמשתמשים במפעל הזה ולא תכננו עליהם.
כדי להפוך את החיים למעניינים יותר התהליך כולל העתקה של המידע הרלונטי מהמחשב הישן לשרת ואז בחזרה למחשב החדש. זה “אמור” לקחת כחצי שעה. היו לי מחשבים שזה לקח 6 שעות. (אם זה מחשב שיושבים עליו כמה וכמה משתמשים)
בנוסף מכיון שהתהליך “קצת” מציק למשתמשים לא כל מחשב שהם רצו שנחליף ביום מסויים היה אכן אפשר לעשות באותו היום.
בסופו של דבר הפרוייקט שהיה אמור לקחת שבועיים נמשך יגמר בסוף השבוע הזה עם פחות מחצי מהמחשבים שתוכננו (על השאר המקומיים הטילו וטו)
אני יכול להמשיך ולהמשיך ולתאר את כל שאר הבעיות שהיו עם הפרויקט הזה אבל בשביל מה.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות היא ההגבלות שהחברה מטילה על השימוש במחשבים. בין השאר שום גישת אינטרנט. בכלל.
ועל זה הייתי רוצה להפנות לכתבה בNPR שמביאה מקורות לכך שזה לא הדרך הכי חכמה להתייחס לעובדים שלך.

update
לינק נוסף על הנושא של פרודוקטיביות וגלישה.