מלחמת העולמות ולס ע”פ ולס
האגדה (האמיתית) מספרת שכשאורסון וולס העלה לאויר את התסכית שלו על הפלישה ממאדים על פי ספרו הקלאסי של ה.ג’. ולס אנשים נכנסו לפאניקה. וזה קרה כמה שנים אחרי כן כששידרו את התסכית בשידור חוזר.
תמיד כשמספרים את האגדה הזו יש מעין אוירה או undertone של עליונות.
“אנחנו חובבי מד”ב מתוחכמים, המוגלגים האלה נבהלים מכל שטות.”
ואם מספרים את זה מחוץ לארה”ב אז נוספת העליונות מול האמריקאים המפגרים.
זהו שלא.
העבודה הנוכחית שלי מחייבת אותי לנסוע שעה בכל כיוון. והרדיו בזמן שאני נוסע הוא לא משהו, כך שחזרתי להרגל של קריאת ספרים על תקליטורים. אחד ממה שאספתי היה
old times radio shows אוסף של תסכיתי רדיו קלאסיים שנאספו עי ידי ריי בראדבורי.
ואני חייב לציין שהתסכית של ולס הוא מאד חזק. הוא מכיל את המינונים הנכונים של רדיו ובהלה ושדר שנקטע באמצע ואנחנו ממתינים לשמוע אותו ואז הקריין מדבר על “תקלות בתקשורת” ונחזור לתוכנית הערב (קונצרט). גם ממרחק של יותר מחצי מאה וידיעה על התסכית אני חושב שהייתי עשוי להתפס לדאגה אם הייתי פותח את הרדיו באקראי היום ושומע את התסכית.
נקודה שנשכחת לעיתים בקשר לתסכית הזה, מועלית בסוף השידור על ידי אורסון ולס: (תרגום חופשי מהזיכרון)
“זה שידור שייצרנו במיוחד להלואין במטרה להפחיד אתכם לעשות לכם בוו”
אורסון ללא ספק היה גאון מהבחינה הזו והוא אכן הצליח במטרתו.
בשולי הדברים:
באדם על הירח של ג’ים קארי על אנדי קאופמן יש כמה נקודות שבהם מראים כמה היה חשוב וכמה אנדי נהנה ל”שגע” / לדפוק את המח של הצופים. למשל להקרין תמונת טלויזיה משובשת בכוונה כדי לגרום לצופים לחשוב שהטלויזיה שלהם מקולקלת, מבחינתו זה היה שיא הקומדיה. ללא ספק זה היתה גם המטרה של ולס (לפחות חלקית) בתסכית הזה. להכנס למח של השומעים ולדפוק להם (קצת) את תפיסת המציאות.