Oren’s Critical Edition

בסופו של יום שישי האחרון הרגשתי כמו אבא רע.
הבעיה היא שאני יודע שאני לא הייתי רע אלא להפך, אבל יש דיסונסס בין הראש ללב.

פרולוג:
בחודשיים האחרונים אני רואה את הילד מעט מאד בגלל העבודה שעה בבוקר ובסוף השבוע.

מערכה ראשונה:
באמצע היום אשתי שתחיה קבעה תור לרופא בקנזס סיטי שמתמחה באלרגיות, ששייך בין השאר DAN doctors . כדי לבדוק מה אפשר לעזור לילד מעבר לגישה התנהגותית. (ABA) או במילים אחרות biomed intervention.
הצעד הראשון היה בדיקת אלרגיות על העור. מבחינה מעשית זה אמר לדקור אותו בגב כמה עשרות פעמים עם אלרגנים. מה שאמר שהיה צריך להחזיק את הילד ואחר כך להמשיך להחזיק אותו עוד 15 דקות כדי שהוא לא יגרד. והוא בכה והוא השתולל. לא כך כך מכאב אלא יותר מתסכול. לא עזר שהוא היה עייף (הוא בזמן האחרון עייף רוב היום כי הוא לא ישן שנת צהריים). לאחר מכן נתנו לו זריקה נגד אלרגיה ושוב היה היה מסכן.
התברר שהילד אלרגי למגוון דברים (עוד בהמשך)*

אינטרלוד:
עברנו בדרך בחנות בקנזס סיטי וקנינו אוכל מוכן כשר כי ידענו שלא נספיק להכין לשבת. בדרך הילד נרדם מרוב תשישות.

מערכה שניה:
הילד בשבוע שבועיים האחרונים החליט שמי הרגליים שלו זה אוצר שצריך לשמור. אז ביום שישי האחרון רנה התקשרה לרופא שלנו ושאלה אותו האם זה בעיה. הרופא קצת נבהל והציע שנגיע באותו היום מחשש שיש דלקת בדרכי השתן.
הגענו לרופא הרגיל שעה לפני שבת, ועל שארית המכל דלק. בזמן שהלכתי למלא דלק רנהנכנסה לרופא. כשאני הגעתי הרופא הסביר שצריך להחדיר קטטר לילד. מה שאמר שצריך לרסן את הילד שוב והפעם ריסון יותר רציני. הילד בכה עד לב השמיים. והפעם הבכי היה פשוט קורע לב. זה גם כאב לו וגם הוא היה תשוש ומותש. זה היה בכי של יאוש וזה גרם גם לי לבכות. לאחר מכן הילד התהפך והתכרבל אל אבא. וזה פשוט שבר לי את הלב. הילד עדיין אוהב את אבא ומחפש שאבא ינחם ויחבק אותו.

מערכה שלישית ואחרונה
ביום שישי בערב לאחר הקידוש אכלנו ארוחת שבת, הילד לא היה ממש רעב אבל טעם טיפה פה ושם. ובדרך עברה לי מחשבה: “האם אני מאכיל את הילד רעל? האם מה שאני מאכיל אותו מזיק לו?”

* (או ניתוח מלומד על הסבטקסט, וכוונת המשורר)
כשהייתי בטירונות היו כמה חיילים עם פטורים שונים ומשונים. והיו כמובן סיפורים על פטורים משונים (פטור מיקיצה לא טבעית – החייל גם יכול לישון 10 שעות ואין הקפצות בלילה או שמירות באמצע הלילה). המפקדים כשנתקלו בפטור משונה במיוחד קראו לזה “פטור מהחיים” מתברר שהילד שלי שיהיה בריא יש לו אלרגיה לחיים. או בפירוט חלקי: חלב, שמרים, תפוזים, oats (שיבולת שועל) = הדיסה בבוקר, אורז ותפוחי אדמה. או בקיצור רוב מה שהילד אוכל ואוהב לאכול.

הסיפור הזה נכתב ביום Saturday, 16 לJanuary 2010, בשעה 23:03, והוא שייך לנושא החיים בארה"ב מבט מהצד, להיות דתי. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;