זרים בישראל
בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה הנושא של עובדים זרים, מהגרים זרים, ילדי זרים, פליטים מדרפור וכו’ וכו’ יוצר ויכוחים משמעותיים.
למרות שאני מסתייג מלהביע דעה בנושאים כאלה כיון שאני כבר לא חי בישראל הנה השני סנט שלי.
ראשית צריך לזכור שלא מדובר על קבוצה אחת. והוגנות משמעה בדיקה של העובדות ותגובה שונה למצבים שונים.
שנית צריך לזכור מה המטרה של מדינת ישראל. מדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה ששואפת להיות בית לאומי לעם היהודי. מדינה ששואפת לקיים חברה צודקת.
ועכשיו לפרטים
השר ישי דבר על העובדים הזרים/פליטים שמביאים מחלות. האמירה בצורה שנאמרה היא לא ראויה. ואדם עם רקודר יותר טוב מהשר ישי היה יכול אולי להנות מפירוש נוטה חסד. כפי שהמצב כרגע האמירה שלו בעייתית מאד. עם זאת אחוז החולים במדינות מסויימות באפריקה במחלות כגון איידס הוא אכן גבוה משמעותית יותר מבמדינת ישראל ויש מקום למניעת כניסה של נשאים. הבעיה המרכזית עם ישי היא שהוא סובר שכולם כאלה. מדיניות סבירה הומנית ואנושית היתה בודקת מי חולה ומי לא והמדיניות היתה שונה למקרים שונים.
מדינת ישראל באופן כללי צריכה שתהיה לה מדיניות קבועה של קבלת מכסה קטנה (כמה מאות בשנה לא יותר) של פליטים. צריכה להיות ועדה שבודקת ומאשרת מצב פליטות. פליטים יוכלו לקבל אזרחות ישראלית לאחר שהות של נגיד 5 שנים, מתוכן לפחות שלוש שבהן הם עבדו ולא נתמכו ע”י המדינה, ולאחר מבחן אזרחות סביר. (שיכלול ידיעת עברית/ערבית). כסעיף משנה כל מי ששירת בצה”ל זכאי לאזרחות אוטומטית ולבני משפחה קרובים. כשבגין קיבל כמה מאות פליטים מויאטנם השמיים לא נפלו.
מבחינה דתית יש כאן לדעתי מצב שבו אנחנו מגינים בכך על יהודים בכל העולם.
די ברור שחלק מסוים מהפליטים מסודן הם אכן פליטים והם זכאים לקבל מקלט במדינת ישראל. אין לי מושג האם זה חלק גדול או קטן כי לדעתי צדדים שונים משחררים נתונים מגמתיים ומנסים לייצר ספין.
“מהגרי עבודה” מסודן וכו’. יש מקום לאפשר לאנשים כאלה שהות קצרה של 3-6 חודשים שבהם הם יוכלו לעבוד בצורה מסודרת דרך הממשלה (כולל בעבודות דחק), ושבמהלך השהות הזו הם יוכלו או לשכנע במעמד הפליטות שלהם או לנסות למצוא תחנה אחרת במסעם. מדינה יהודית תאפשר לאנשים כאלה לעבוד ולחסוך ולצאת מהמדינה עם סכום כסף שאותו הם חסכו בתקופת הזו.
לגבי עובדים זרים שוב יש להפריד בין מקרים שונים.
סיעוד הוא עבודה קשה שישראלים לרוב אינם מוכנים לעשות בתנאי שכר שלא ישברו משפחות. יש מקום לעובדי סיעוד בישראל.
אין מקום לעובדי בניה. אין הצדקה לייבא פועלי בנין. וצריך לבדוק את שיטות הבניה בארץ.
לגבי חקלאות יש מקום לבדיקה מעמיקה של הנושא ויש מקום לשאול מה מקומה של חקלאות יצוא במדינה שסובלת ממחסור במים.
יש מקום לעובדים זרים גם בתחום של מסעדות אתניות.
השיטה הנוכחית של יבוא עובדים זרים היא שגויה וגורמת עיוותים כלכלים.
באופן כללי אני חושב שמדינת ישראל צריכה לאכוף בצורה נוקשה את חוקי העבודה. אם עובדים זרים יעלו יותר למעסיק הישראלי הכדאיות שלהם תפחת. אני גם סבור שצריך להיות בית דין מנהלי מהיר שפוסק ומחלט משכורות שמגיעות לעובדים זרים. אם עובד זר לא מקבל את מה שמגיע לו זה מגדיל את הסיכוי שהוא יתקע כאן. בנוסף יש תמריץ למעביד לא לשלם, ואז לפטר את הפועל ואז להפוך אותו ללא חוקי.
ילדי עובדים זרים. צריכה להיות מכסה (קטנה) של אלף אלפיים כל שנה שיכולים לעלות על נתיב האזרחות. הנתיב הזה יכלול שירות לאומי/שירות בצה”ל. במידה וילד עולה על המסלול הזה אז הוריו זכאים לעלות על המסלול הזה גם כן (כמו לגבי הפליטים)
עובדים זרים לא חוקיים גירוש. וגם כאן צריך לבדוק את הנושא לגופו ולאפשר לעובדים זרים לא חוקיים לתבוע ולקבל את השכר המגיע להם בהליך מנהלי מהיר.
שפחות זרות ב”תעשיית” המין, צריכות גם כן להיות מסוגלות לתבוע ולקבל את מה שמגיע להן מה”מעסיקים” שלהן בהליך מנהלי מהיר ובנוסף אותו בית דין יגבה את עלות כרטיס הטיסה שלהן מהמעביד. בנוסף “מעבידים” כאלה צריכים לשבת בכלא (כאן דווקא אין צורך לשנות את החוק שכן מי שמורשע בסרסרות מקבל עונש מאסר בפועל).
לסיכום, מדינת ישראל צריכה לאפשר לכמות קטנה ביחס של פליטים וילדי עובדים זרים לקבל אזרחות, צריכה לאכוף חוקי עבודה על מעבידים. זה גם צודק, גם הוגן וגם שומר על אופיה היהודי של המדינה (משתי הבחינות, כמדינה בעלת מוסר וכמידנה שבה יש רוב יהודי)