Oren’s Critical Edition

אז טל גלילי כתב בבלוגו על הנושא של מיתוג מורים.
למרות שבדרך כלל אני ממש לא שייך לשום “סצינה” של בלוגרים. ומעולם לא הייתי חלק משאלון כזה או אחרץ הכפפה הזו היתה יותר מדי כפפתית מכדי שלא ארים אותה.

לרוע (או למיטב) מזלי אין לי מורה אחד שאני יכול לחשוב עליו. התברכתי בכמות גדולה של מורים שאני זוכר עד היום:

מורה בבית הספר אופק לילדים מחוננים שלמדה אותנו עיצוב חלונות ראוה. העקרונות שהיא לימדה אותנו על פרסום נצרבו בתודעה שלי עד היום. (למה לעזאזל אני לא זוכר את השם שלה?)
אביבה כהן המורה שלי בכיתות ז-ח שהצילה אותי. היא פשוט הרשתה לי לשבת מאחורה ולקרוא. יתרה מזו מכיון שהיא היתה המחנכת היא עודדה את המורים האחרים לעזוב אותי לנפשי. היו לזה גם השלכות פחות טובות של חוסר בהרגלי למידה אבל בגיל הזה הייתי ילד עקשן והתנגשות עם המערכת בנושא הזה היתה יכולה להיות הרת אסון (גם ככה היו לי התנגשיות על ימין ועל שמאל).
הרב (ר”מ) אנסבכר. היו לי איתו המון התכסחויות אבל הוא השקיע המון זמן בנסיון לעזור להתמודד עם הקונספט של תפילה.
פרופ’ עמיאל אונגר שבא ללמד תלמידי תיכון היסטוריה. שנתן לנו כל כך הרבה כבוד וחופש שאפילו התלמידים הכי פרועים איפשהו בסוף השנה הגיעו לשיעורים ועברו את הבגרות שהוא לימד. ובשמינית הוא היה מוכן לתת לי להבחן אצלו אפילו שלא הייתי באף שיעור (התנגשות עם ביולוגיה)
יונינה פלורסהיים. הסכימה לתת לי ללמוד עם הכתה שמעלי ולמדה אותי איך קוראים שאלה ואיך עונים על שאלה. אני נעזרתי בזה במשך שנים כשהיה חושב לי לכתוב בצורה מסודרת. (לא כאן בבלוג)

הסיפור הזה נכתב ביום Monday, 07 לSeptember 2009, בשעה 11:25, והוא שייך לנושא חסרי חוליות וחסרי קטגוריה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;